חולת אהבה

המסמך, שכותרתו "חולת אהבה", הוא כתב יד מרתק מאת הרב רפאל משה אלבאז (הרמ"א), מחכמיה הבולטים של העיר צפרו שבמרוקו (תקפ"ד-תרנ"ו, 1824-1896). אוסף זה משמש חלון הצצה ייחודי לחיי הרוח והחברה התוססים של יהדות מרוקו במחצית השנייה של המאה ה-19. הרב אלבאז, צאצא למשפחת אלבאז המיוחסת, ששורשיה נטועים במגורשי קסטיליה, היה איש אשכולות שנודע בבקיאותו בנגלה ובנסתר, בדיינותו המעולה כאב בית דין, בחסידותו, בכישרון דרשנותו ובפיוטיו, ואף בקיא בחכמות חיצוניות. כתב היד הוא שטיח עשיר של תכתובות, הכולל אגרות ידידות לחכמים ועמיתים, מכתבי תהילה לשרי ונגידי העם שעמדו לימין נדכאים, והסכמות לספרים תורניים שונים. דרך כתבים אלה, הרב אלבאז חושף בפנינו רשת ענפה של קשרים עם מנהיגים רוחניים וקהילתיים ברחבי מרוקו, ובהם הרבנים יעקב הכהן, אבא בירדוגו, יוסף הלוי ורפאל בירדוגו ממקנאס; הרב משה ן' יתאח מקצר אשוק; הרבנים אבנר ישראל הצרפתי, וידאל הצרפתי וידידיה מונסונייגו מפאס; הרב יוסף בירדוגו מרבאט; הרבנים רפאל מאמאן ושלמה אבן צור מצפרו; הרב יצחק ן' ואליד מטיטואן; והרב מרדכי ן' גו מטאנזאר. קשריו חרגו מעבר למרוקו וכללו שד"רים מארץ ישראל, כגון הרב מרדכי מיוחס והרב אליהו נסים מירושלים, הרב אליהו בן ילוז מטבריה, וכן השד"ר הרב רפאל אהרן בן שמעון, ואף חכמים אשכנזים דוגמת הרב אהרן רובין מירושלים. מעבר לחילופי הדברים התורניים, האגרות חושפות את האתגרים הדחופים שניצבו בפני הקהילות היהודיות. הרב אלבאז פונה לדמויות בעלות השפעה כמו השר משה מונטיפיורי בלונדון, בבקשה לרופא מומחה עבור ילד חולה אנוש בצפרו, ולסיוע כלכלי עבור תלמידי החכמים העניים בעיר, שמצבם הוחמר בשל יוקר המחיה. הוא גם מתייחס לסיניור איסקובאסו, השר האיטלקי, ול"חברה קדושה" באמריקה (ככל הנראה חברת "אגודת אחים"), בנוגע לרדיפות הקשות והמצוקה הכלכלית שסבלו יהודים בטאנזאר ובערים מרוקאיות אחרות מידי פקידים מקומיים, אותם הוא מתאר בציוריות כ"שרים סוררים, סרני פלישתים". פניות אלו מדגישות את קיומם השברירי של היהודים במרוקו ואת תלותם בהתערבות חיצונית. האוסף נוגע גם באירועים אישיים וקהילתיים, כגון חתונת אחיינו, התפשטות מגפת האבעבועות בצפרו, והמשימה המורכבת מבחינה הלכתית ורגשית של העברת עצמות אביו הנערץ, הרב שמואל אלבאז, ממקום קבורתו המקורי בפאס לצפרו. אהבתו וכבודו העמוקים של הרב אלבאז לאביו ניכרים בתיאוריו את המעשה הקשה הזה. יתרה מכך, הוא מספק תובנות דמוגרפיות וכלכליות מפורטות על הקהילה היהודית בצפרו, מתאר את מקצועותיהם השונים – סוחרים, חקלאים, בעלי מלאכה (רצענים, חייטים, חרשי עצים, חרשי ברזל, מוכרי ירקות, קצבים, צורפים, פחחים, נפחים, מבשלי בורית) – ואת העוני הנרחב בקרב אנשיה, כולל רבים מתלמידי החכמים. ההסכמות שבכתב היד חשובות לא פחות, ומציעות הצצה לנוף הספרותי היהודי הרחב. הרב אלבאז מעניק את תמיכתו לעבודות של דמויות מובילות כמו המקובל הנודע הרב יעקב אביחצירא, הרב יוסף אדהאן, הרב יעקב בירדוגו, הרב אליהו בן ילוז, הרב אהרן רובין, והרב יעקב אבן צור (מחבר "משפט וצדקה ביעקב"). אף הוא מדגיש את פועלן של חברת "דובב שפתי ישנים" מפאס, שהוקדשה להדפסת כתבי יד עתיקים. "חולת אהבה" הוא יותר מאוסף אגרות; זהו מסמך היסטורי חיוני המנציח את העושר האינטלקטואלי, האתגרים החברתיים והקשרים ההדוקים של החיים היהודיים בצפון אפריקה, בארץ ישראל ומעבר לה בתקופה מכרעת.