תפסיר אבות.

כתב יד זה, המתוארך לשנים תקמ"ב-תק"ן (1782-1790), מכיל "תפסיר אבות" – פירוש לפרקי אבות בשפה הפרסית, המעיד על המסורת העשירה של לימוד תורה בקרב קהילות דוברות פרסית. בנוסף לפירוש, כתב היד כולל גם קטעי אזהרות, תפילות ופיוטים, ביניהם "זמירות ישראל" המופיעים בדפים 81ב-94ב. כתב היד כולל 108 דפים ומהווה עדות לתרבות הרוחנית והלימודית של יהדות המזרח.