ודוי הגדול ליום הכפורים.

כתב יד ייחודי זה, שכותרתו "ודוי הגדול ליום הכפורים", הוא מסמך ארכיוני מרתק המעניק הצצה לחיים היהודיים בעיראק של המאה ה-19. תיארוכו העברי, תקפ"ח (1827/1828 למניין הכללי), ממוקם אותו בתקופה של פריחה תרבותית ועשירה בקהילות המזרח. כתב היד, המשתרע על פני שבעה דפים, נכתב בכתב מרובע מזרחי-עיראקי אופייני לתקופה ולמקום, אם כי העמוד הראשון מעיד על ניקוד משובש, פרט המעיד על אופיו האנושי של מעשה הכתיבה. ייחודו של כתב היד אינו רק בתוכנו המרכזי – תפילת הווידוי הגדול ליום הכפורים – אלא גם בקולופון המרגש המופיע בסופו. הקולופון מגלה כי כתב היד שימש כמתנת אירוסין יקרת ערך לבחור צאלח, בנו של כה"ר אברהם. זהו עדות נוגעת ללב למנהג להעניק ספרי קודש כתשורה לאירועים משמעותיים בחיים, ולחשיבותם של כתבי יד אישיים. בנוסף לווידוי, כתב היד מכיל גם משל מסתורי מן המדרש, הכתוב בערבית, מה שמוסיף נדבך נוסף של עניין ומעיד על השפה הערבית-יהודית כשפת דיבור ותרבות מרכזית בקרב יהודי עיראק. מסמך זה הוא לא רק טקסט ליטורגי, אלא חלון ראווה למורשת הרוחנית, החברתית והתרבותית העשירה של יהדות עיראק.