כתובה. מרוקו. תרפ"א.

כתובה מרהיבה זו, שנכתבה בעיר אסואירה (מוגדור) שבמרוקו ביום כ"ג בסיון תרפ"א (29 ביוני 1921), היא עדות חיה לחיים היהודיים התוססים והעשירים בקהילה זו בראשית המאה ה-20. הכתובה מתעדת את נישואיהם הראשונים של החתן הנכבד אהרן בן דינר בן יעקב בן ימין אוחנה, עם הכלה המהוללת רחל בת יעקב בן יוסף בן נפתלי בן יהודה אפרייאט. ייחוסם המפורט של החתן והכלה, המציין שושלות של חכמים ורבנים, מדגיש את חשיבות הייחוס והמעמד בקהילה היהודית במרוקו. הכתובה היא יצירת אמנות של ממש, פרי יצירתו של האמן הרב דוד אלקיים, חכם, משורר ופייטן נודע, שהיה גם פסל, צייר ועיתונאי. אלקיים, שנחשב לאחד מגדולי אמני הכתובות באסואירה, עיצב מסגרת מפוארת בדגם ארכיטקטוני עשיר, המעוטרת בעמודים מאסיביים ועיטורים בצבעי זהב וכסף. סביב הטקסט המקודש, שזורים מוטות עץ ועלי גפנים ירוקים, יחד עם סרטי בד סגולים, עליהם נכתבו פסוקים מן המקורות. בראש הכתובה מצויר כתר מוזהב, ותחתיו זוג ידיים לוחצות – סמל לאיחוד החתן והכלה, כאשר הכלה עונדת על אצבעה את טבעת הנישואין. במרכז העמודים משובץ מדליון עם דגל כחול ומגן דוד, ובתחתית המסגרת משתלבת מונוגרמה המורכבת מהאותיות A ו-R – ראשי תיבות של שמות החתן והכלה. פרט מעניין בכתובה הוא הנדוניא, הכוללת "החצר אשר בירושלים תובב"א", שניתנה לכלה על ידי אמה, בנוסף לסכום של עשרים ושישה אלף דורוס מטבע פראנסיס. עוד תנאי מהותי, המשקף את "מנהג התושבים" המקומי, הוא ההתחייבות שלא להוציא את הכלה ממדינה זו למדינה אחרת אלא "עפו"ר" – על פיה ורצונה. תנאי זה מדגיש את הקשר העמוק של בני הקהילה למקום מגוריהם ואת ההגנה על מעמד האישה. על הכתובה חתומים העדים: הצב"י מסעוד כנאפו, דוד כנאפו (שחותם כבן לאביו המהולל יוסף כנאפו, הידוע בכינויו יכי"ן), והצעיר משה בן שמחון. בנוסף, על הערות הנדוניא שבשולי הכתובה חתומים גם יהודה בן עבו, מרדכי אוחיון והחתן אהרן אוחנה עצמו. כתובה זו, השמורה כיום בספריית מכון "קהילות ישראל", היא לא רק מסמך משפטי מחייב, אלא גם יצירת אמנות מרשימה וחלון נדיר לתרבות, למנהגים ולעושר הרוחני של יהדות מרוקו בתקופה זו.