אגרת אל הרב חיים נסים אבואלעפיה.

אגרת זו, הכתובה בערבית, נשלחה על ידי הרב ישועה בסיס מתוניס אל הרב חיים נסים אבואלעפיה בירושלים, ככל הנראה בסביבות שנת תרט"ו (1855). מטרת האגרת היא לבקש מהרב אבואלעפיה לפשר בין מספר שד"רים (שלוחי דרבנן) מארץ ישראל. האגרת מזכירה שד"רים חשובים כמו שד"ר בית אל, הרב שלמה לחמי, שד"ר צפת, הרב יהודה, שד"ר ירושלים, משה פארדו, וכן את נסים ברוך. תאריך האגרת נגזר משנות חייהם של הכותב והנמען, וכן ממידע היסטורי על שליחותו של נסים ברוך למערב החיצון בשנת תרי"ד. מידע זה אף מאפשר להוסיף תיעוד לשליחות נוספת של משה פארדו. בצדה השני של האגרת מצויה הצהרה של שד"ר ירושלים ששמו אינו נזכר, המפרטת את סכומי התרומות שקיבץ ב"ערי מערב החיצון". מסמך זה שופך אור על פעילות השד"רים ועל הקשרים ההדוקים בין הקהילות היהודיות בצפון אפריקה וארץ ישראל במאה ה-19.