פרוש הלכות הרי"ף (ביצה יד-טו).

כתב יד זה, המתוארך למאות הי"ד-ט"ו, מכיל פירוש הלכתי על הלכות הרי"ף, בדגש על מסכת ביצה (דפים יד-טו). כתוב בספרדית, הוא כולל ארבעה דפים של חומר פרשני. החיבור מתייחס למאמר ארוך בעניין בכור בהמה בחוץ לארץ, בהקשר למשנה ביצה ג:ד, ומציין בסיומו את הצורך ב"האריך כדי לסלק הטעות". הוא מזכיר את הרמב"ם ומכנה את הרי"ף בכינויים "רבינו" ו"הגאון", סגנון המאפיין את חכמי פרובנס במאה הי"ב. הפירוש, המאופיין בסגנון ניאו-גאוני עם מילות הובלה כגון "ושאלנו" ו"ואקשינן", אינו דומה לפירושים מוכרים אחרים מאותה תקופה. כתב יד זה הוא חלק מאוסף הספרייה הלאומית.