כתובה. וזאן, מרוקו. תרפ"ז.

כתובה זו, שנוסחה בערבית בינונית, נכתבה בוואזאן, מרוקו, ביום כ"ב באייר תרפ"ז (1927). היא מתעדת את נישואיהם של החתן יעקב בן שלמה בירדוגו, ששושלת אבותיו נפרטת בכתובה, עם הכלה ג'והאר בת חיים משאש, אף היא מיוחסת בשושלת אבותיה. העדים החתומים על הכתובה הם משה סבאג ודוד עמרם. הכתובה כוללת תנאים מיוחדים: החתן מתחייב שלא לשאת אישה אחרת בחיי הכלה אלא בהסכמתה, וכן שלא להוציאה מהערים מקנס וואזאן לעיר אחרת. בנוסף, החתן מתחייב להוסיף לכלה סכום של 250 פראנק, שיימסר לידיה בעת גביית הכתובה.