דיואן.

דיואן זה, שנכתב בתימנית, מתוארך למאה ה-20 ומכיל כ-150 דפים. הוא כולל שירות, נשוד והלילות, אך אינו מסודר בחטיבות ברורות. כתב היד אינו שלם וכתוב בעברית ובערבית. בנוסף לפיוטים, הוא מכיל גם תפילות. מקורו של הדיואן הוא בספרייה הלאומית, שם הוא מזוהה כ-Ms. T 137.