תעודות בנוגע לבכור אליהו חזן.

שלושה מסמכים היסטוריים משנת תרל"א (1871) חושפים מחלוקת קשה בקהילת ירושלים סביב בכור אליהו חזן. המסמכים, שנכתבו ב"מזרחית", מתעדים את מאמציהם של עשרות מחכמי ירושלים להדיח את בכור אליהו חזן מתפקידו כמחלק כספי צדקה. עצומה שנשלחה לרב אברהם אשכנזי מתארת את חזן כמי ש"מבעיר אש המחלוקת" ו"מטיל מום בגדולי ישראל", תוך חשש ממעמדו כ"סודיטו" (בן חסות) תחת השלטון האיטלקי. בין החותמים על עצומה זו נמנים אברהם חיים פינסו, משה ארוואץ, נחמן בטיטו, יעקב חי בורלה ויעקב שאול אלישר. מסמך נוסף הוא הסכמה של 27 חכמים לדחוק את חזן מכל "מינוי ושררה", בטענה שהוא "מרמה את גדולי ישראל" ומתנשא. בין חותמי הסכמה זו בולטים משה אברהם חמווי, יוסף דניאל פינסו, אלישע מורינו הכהן, חיים דוד סורנאגה, חיים משה אלישר ואלעזר אליהו מזרחי. גם הרבנים יעקב שאול אלישר, אברהם חיים פינסו ויוסף רפאל עוזיאל הצטרפו והתחייבו לרדוף אחריו "עד החרמה". מסמך שלישי, שטר מינוי, מבהיר כי חזן הואשם בניהול כספי צדקה בשם סבו, הראשון לציון ר' חיים דוד חזן, ובניצול מעמדו להתעשרות על חשבון העניים. על שטר זה חתומות עשרות חתימות, ובצדו השני נוספה חתימתו של מנחם דאנון. מסמכים אלו שופכים אור על מאבקי כוח, אתיקה וניהול כספי ציבור בקהילה היהודית בירושלים במאה ה-19.